ביה"ד הארצי - חובת השימוע אינה "טקס" שיש לקיימו כדי לצאת ידי חובה

השופט שמואל צור

1.         מר שלומי תורג'מן (להלן - העובד) הועסק על ידי חברת החשמל (להלן - חברת החשמל או החברה) כ"סטודנט - מאבטח", החל מחודש מאי 1997 ועד ליום 30.4.1999, מועד בו פוטר מעבודתו.

            בבית הדין האזורי בחיפה התבררה תביעה שהגיש העובד נגד החברה לסעדים כספיים שונים המגיעים לו, לטענתו, בשל תקופת עבודתו אצלה וסיומה. בית הדין האזורי (השופט אלכס קוגן ונציגי הציבור מר יוסי איטח ומר נסים מידן; עב 2486/05) קיבל את התביעה בחלקה וחייב את החברה לשלם לעובד פיצוי על אי מתן זכות שימוע בהליך פיטורים, פיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת ופיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן "מבטחים" לגבי רכיב "תוספת המשמרות", הכל בתוספת ריבית והצמדה. תביעותיו של העובד לתשלום פיצוי על שעות נוספות במשמרות לילה, פיצוי על הפרת חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 (להלן- חוק שעות עבודה ומנוחה או החוק)  ותשלום הפרשי שכר בשל "תוספת משמרות" נדחו. בנוסף, חויבה החברה בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ. כנגד פסיקתו של בית הדין האזורי הוגשו שני ערעורים: ערעורה של החברה (עע 701/07) נסוב על רכיבי התביעה שהתקבלו והחיובים הכספיים שהוטלו עליה על ידי בית הדין האזורי. ערעורו של העובד (עע 738/07) מתייחס לרכיבי התביעה שנדחו, לגובה הסכומים שנפסקו לטובתו ולאי חיוב החברה בהוצאות ההליך.

נפתח בתיאור הרקע העובדתי, נעמוד על עיקרי הדיון בבית הדין האזורי ובפסק הדין ועל טענות הצדדים בערעורם. לאחר מכן נפנה למסגרת המשפטית וליישומה על העניין שבפנינו. 

הרקע העובדתי

2.         העובד הועסק כסטודנט - מאבטח, בתחנת הכוח של החברה בחדרה במעמד של עובד ארעי, במשרה חלקית, תקופה של שנתיים ימים, החל מחודש מאי 97 ועד ליום 30.4.99. 

3.         סמוך ליום 30.4.99 - מועד סיום העסקתו בחברה - קיבל העובד מכתב פיטורים שאינו נושא תאריך, בו נאמר כך:

"הואיל ואין בדעת ההנהלה להוסיף ולהעסיקך בעבודה בחברה, ניתנת לך בזה הודעת פיטורין.

עבודתך תסתיים ביום 30.4.99 בגמר יום העבודה.

אנו מודים לך על תקופת עבודתך אצלנו ומאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך".

4.         ביום 6.12.04 - למעלה מחמש שנים לאחר סיום העסקתו - הגיש העובד תביעה לבית הדין האזורי לזכויות שונות המגיעות לו, לטענתו, בקשר לתקופת עבודתו בחברה וסיומה. תחילה, הוגשה התביעה לבית הדין האזורי בתל-אביב ובשל העדר סמכות מקומית היא הועברה לבית הדין האזורי בחיפה. במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין בחיפה הגיש העובד כתב תביעה מתוקן בו תבע פיצויים על פיטורים שלא כדין בשל העדר שימוע, הודעה מוקדמת, פיצוי על שעות נוספות בעבודת לילה ופיצוי על הפרת חוק שעות עבודה ומנוחה, הפרשים לקרן מבטחים והפרשי שכר עבור "תוספת משמרות".

ההליך בבית הדין האזורי

5.         בבית הדין האזורי טען העובד כי לא נערך לו שימוע בטרם הוחלט על פיטוריו ולא נערכה עימו שיחת סיום. לטענתו, הואיל ונפגעה זכותו להעלות רעיונות להמשך העסקתו ושילובו במחלוקות אחרות בחברה, הוא זכאי לפיצוי על פיטוריו שלא כדין בגובה שש משכורות חודשיות. עוד טען העובד כי לא קיבל את מכתב הפיטורים סמוך למועד סיום העסקתו ולא קיבל הודעה מוקדמת חודש לפני פיטוריו, כמתחייב.

העובד הוסיף וטען כי הבסיס לחישוב תוספת המשמרות חייב להיות מחושב באחוזים מ"שכרו" לאחר שבוצעה השלמה לשכר מינימום, ולא משכרו בטרם בוצעה השלמה לשכר מינימום, כפי שהחברה נהגה בפועל. עוד טען העובד כי החברה היתה צריכה להפריש למבטחים גם עבור חלק השכר שכונה "תוספת משמרות". כן טען העובד כי הוא זכאי לתשלום עבור שעות נוספות על כל שעה שמינית במשמרת ערב. כן נטען כי החברה הפרה את חובתה לפי חוק שעות עבודה ומנוחה בכך שמנעה ממנו ומיתר העובדים מסוגו הפסקות ובשל כך עליה לשלם לו פיצוי כספי. עוד טען העובד כי מגיעים לו, כעובד ארעי המועסק באבטחה, תוספות אחוזיות על שעות עבודה במשמרת בשיעור של עד 190% וזאת בהתאם לנוהל החברה משנת 1993. 

6.         חברת החשמל טענה כי המאבטחים בחברה מתקבלים לעבודה לפרק זמן מוגבל של עד שנתיים ימים, דבר המובהר להם עם כניסתם לעבודה. לטענתה, עבודת אבטחה - על פי טיבה - הינה זמנית, מבצעים אותה עובדים ארעיים ואין מדובר בעבודה בעלת פוטנציאל מתמשך. משכך טענה החברה כי, עם סיומה של תקופת השנתיים, באה לסיומה העסקתו של העובד ולא היתה לו זכות לדרוש את המשך העסקתו ולכן לא היה כל צורך בהליך של שימוע לקראת סיום העסקתו. החברה מדגישה כי נמסרה לעובד הודעה על סיום העסקתו כחודש ימים לפני סיום יחסי עובד-מעביד ובכך היא עמדה בדרישה לתת הודעה מוקדמת ולכן הוא אינו זכאי לתשלום נוסף בשל רכיב זה.

אשר למבנה השכר טענה החברה כי שכרו של העובד נקבע על בסיס הדירוג המנהלי ושכרו הרגיל מורכב משכר היסוד ותוספת המאמץ ללא תוספת ותק. לטענתה, ככל שהשכר הרגיל היה נמוך משכר המינימום, שולמה לעובד "תוספת שכר מינימום" עבור כל שעות עבודתו בפועל ועבור גמול השעות הנוספות. עוד ציינה החברה, כי בנוסף לשכר הרגיל בצירוף השלמת שכר המינימום וגמול שעות נוספות, שולמה לעובד גם תוספת משמרות בשיעורים משתנים. אשר להפרשות למבטחים עבור תוספת המשמרות, טענה החברה כי מדובר בתוספת משתנה ומותנית, שלפי ההלכה הפסוקה אינה מהווה חלק משכרו הקובע של העובד ולא היה עליה כל חובה לבצע בגינה הפרשות.  

פסק הדין של בית הדין האזורי

7.         בית הדין האזורי קיבל את תביעת העובד בחלקה. בית הדין קבע כי לאור מעמדה של זכות הטיעון בפסיקה, הרי משעה שהחברה לא קיימה לעובד הליך של שימוע לפני פיטוריו - נפל פגם בהליך הפיטורים. בקשר לכך קבע בית הדין האזורי כי לא הוצג בפניו חוזה עבודה שנחתם עם העובד או נוהל כלשהו בכתובים המפרט בכתב את תנאי ההעסקה ותקופת ההעסקה, המעיד כי תקופת ההעסקה הוגבלה מראש לשנתיים ימים. עוד נקבע כי מהעדויות עולה שניתן להאריך את עבודתם של הסטודנטים המאבטחים עד חמש שנים. בשים לב לתקופת ההעסקה הקצרה יחסית של העובד ומאחר וסביר להניח כי הוא היה מודע לכך כי זו תסתיים לאחר שנתיים ימים, פסק בית הדין לעובד פיצוי על הפגם שנפל בהליך הפיטורים בסך 5,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום סיום עבודתו.

בית הדין קבע כי העובד פוטר מעבודתו בחברה ללא מתן הודעה מוקדמת כדין ולפיכך על החברה לשלם לו פיצוי תמורת הודעה מוקדמת בסך 1,473 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתו ועד לתשלום בפועל.